<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א — בית הנשים שער השני</h1>
<h2>דף ז.</h2>
מתייחד אדם עם אשתו נדה ואין אחר צריך לשמרה שבעלה נאמן עליה דכיון שיש היתר לאיסורה אין יצרו תוקפו וכדאיתא בסוטה פרק קמא גמרא ר' יהודה אומר בעלה נאמן עליה (ז' ע"א). פעמים יש שאין הבעל נאמן עליה אלא הוא ישן לבדו והיא ישנה בבית אחר, ובזמן שהן ישנים בבית אחד צריך הוא לישן בין האנשים לצד אחד והיא ישנה בין הנשים לצד אחר, והן שתים. האחת כלה שפרסה נדה קודם שבא עליה, דתניא בריש פרק קמא דכתובות (ג' ע"ב) הרי שהיתה פתו אפויה וטבחו טבוח ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים, וכן מי שפירסה אשתו נדה הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים. ואמרינן התם דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא לא שאנו אלא שלא בעל אבל בעל אשתו ישנה עמו, וברייתא הכי קאמר וכן מי שפירסה אשתו נדה ולא בעל הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים דכל שהיא כלה ולא בעל חביבא עליה טובא ויצרו תוקפו, אבל לאחר שבעל יצרו שבור ואין חוששין לו.
